אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 861

פרשת במדבר, תש"ע

שְׂאוּ אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל

פרופ ' נתן אביעזר

המחלקה לפיזיקה

שמם של חומשי התורה נקבע לא רק על פי תוכנם אלא על-ידי אחת המילים הראשונות בספר. למשל, השם של החומש שאנו אוחזים בו נקבע מן הפסוק " וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר " (א:א). אבל בשפות אחרות נקבע שם הספר רק על סמך תוכנו. למשל, באנגלית ספר במדבר נקרא Numbers , דהיינו "מספרים". שם זה הולם ביותר, היות שספר במדבר מלא במספרים בנושאים שונים.

כאן נדון במספרים הקשורים למִפקד בני ישראל. בספר במדבר דֻווח על שני מִפקדים: הראשון התקיים בשנה השנייה לצאתם ממצרים ומסופר עליו בפרשת "במדבר" (פרק א'), והשני התקיים בשנת ה-40 לצאתם ממצרים והוא מתואר בפרשת "פינחס" (פרק כ"ו). שאלות רבות עולות מן המספרים המופיעים במפקדים האלו, ולהלן כמה מהן: למה היה מספר בני לוי כה קטן משאר השבטים? כיצד לא חל כל שינוי במניין הפקודים בין המפקד הראשון למפקד ב" מַחֲצִית הַשֶּקֶל " שהתרחש כמה חודשים קודם לכן? וכיצד חל שינוי מזערי בלבד (0.3%) בין מספר בני ישראל במפקד בשנה השנייה ליציאת מצרים ובין מספרם במפקד בשנה ה-40 למסעם במדבר? שאלות אלו נדונו אצל הפרשנים וניתנו להן הסברים שונים.

כאן נתרכז דווקא בשאלה שלא זכתה להידון בקרב פרשני התורה. במפקדים מנו את מספר האנשים מעל גיל 20 בכל אחד מהשבטים (לא כולל שבט לוי). והפלא ופלא: מספר האנשים ב-11 מתוך 12 השבטים הוא מספר שלם של מאות, והסיכוי שזה יקרה זניח לחלוטין!

יש סיכוי של פחות מאחוז שרק לשני שבטים היה מספר שלם של מאות, סיכוי קטן אך בהחלט אפשרי. אולם קל להראות שהסיכוי שמספרם של בני 11 שבטים יהיה מספר שלם של מאות הוא סיכוי של אחד מתוך אלף מיליארדי מיליארדים! ברור לחלוטין שהאפשרות שזה קרה במקרה היא אפסית לחלוטין. הבעיה חריפה עוד אם נביא בחשבון גם את המפקד השני בפרשת "פינחס", שגם בו מספר האנשים בכל 11 השבטים היה מספר שלם של מאות. הסיכוי שתופעה זו תקרה פעמיים הוא סיכוי אחד מתוך מיליון מיליארדי מיליארדי מיליארדי מיליארדים! איך זה ייתכן אם כן?

יש שפותרים את הבעיה על-ידי פירוש חדש של המילים "אלף" ו"מאה". היות שמדובר במפקד למטרות צבאיות ("כל יוצא צבא"), הרי שמדובר ביחידות צבאיות; "אלף" פירושו גדוד, ו"מאה" פירושו פלוגה, ויש עשר פלוגות לגדוד אחד. אם מדובר באנשי צבא, טבעי לתאר את מספר האנשים בכל שבט לפי מספר גדודים ומספר פלוגות ולא לפי מספר החיילים, ואין צורך שיהיה בדיוק אותו מספר חיילים בכל פלוגה. לפי גישה זו, כאשר כתוב, לדוגמה, " פְּקֻדֵיה ֶם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שִׁשָּה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת " (א:כא), הכוונה היא ששבט ראובן סיפק לצבא בני ישראל 46 גדודים שלמים ועוד חמש פלוגות, ולא כתוב כלל מספר החיילים שהיו בשבט. הרעיון מקבל תמיכה מהעובדה שלא ספרו את כל בני השבט אלא רק את הגברים מעל גיל 20 (" מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה " א:יח), שהוא הגיל המתאים להתגייס לצבא.

פירוש זה יכול להסביר גם את העובדה שמספר בני גד היה "חמישה וארבעים אלף ושש מאות וחמישים" (א:כה), דהיינו, מלבד 45 גדודים ושש פלוגות הייתה גם יחידה מיוחדת של 50 איש, אולי יחידת מודיעין, קומנדו או פיקוד.

הקושי בפירוש זה הוא שגם במפקד של שבט לוי (פרק ג'), שלא היה קשור בכלל לצבא, מספר האנשים היה מספר שלם של מאות, הן במשפחת הגרשוני (7,500), הן במשפחת הקהתי (8,600), הן במשפחת מררי (6,200). גם במפקד השני של שבט לוי (פרק כ"ו), מספר האנשים היה מספר שלם של מאות (23,000), וכידוע, בני לוי לא השתתפו במלחמה. עוד כתוב שמספרים אלה אמורים בבני לוי מגיל חודש ומעלה (ג:טו). מסיבות אלו קשה לקבל את ההסבר שמדובר ביחידות צבאיות ולא במספרי אנשים.

ראוי להוסיף שהסיכוי שהיה במקרה מספר שלם של מאות בכל שלוש משפחות בני לוי (מפקד ראשון) ומספר שלם של אלפים (מפקד שני) הוא סיכוי אחד מתוך מיליארד – סיכוי אפסי לחלוטין.

נראה שאפשר להסביר מספרים מפתיעים אלו בכך שאולי מדובר במספרים שאינם מוחלטים. דהיינו, בשבט ראובן היו בערך 46,500 איש. אין לתורה שום עניין לכתוב את מספרם המדויק של בני ראובן. ובהתאם לכלל "דיברה תורה בלשון בני אדם", כתוב בתורה מספר המאות שהיו בכל שבט, כמקובל בכל דיווח על אוכלוסיית עיר או שבט. לפי גישה זו אין הבדל בין המפקד של שבט לוי למפקד של שאר השבטים. גם בני משפחות שבט לוי מספרם כתוב בקירוב של מספר מאות.

פרשנות זו מקבלת משנה תוקף מהעובדה שהתורה גם מדווחת במספר שלם של מאות על מספר ההרוגים בעקבות חטאי בני ישראל במסעם במדבר. אחרי שחטאו בעבודה זרה בשיטים (" וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב... וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן ", כה:א), כתוב: " וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף " (כה:ט). נראה שאין כוונת התורה שמתו בדיוק 24,000 איש, ואף לא 24,001 או 23,999. גם במרד קורח כתוב: " וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת " (יז:יד). גם פה, מספר המתים כתוב בקירוב של מספר שלם של מאות. ועל מספר האנשים שהשתתפו במרד קורח כתוב: " וַיָּ קֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּים וּמָאתָיִם " (טז:ב). אין כוונת התורה לציין את מספרם המדויק של המורדים,  אלא את מספרם בקירוב.

לא רק בתורה אלא בתנ"ך כולו נהוג לכתוב מספרים בקירוב. במגילת אסתר כתוב: " וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ " (ט:ו), ושוב, " בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל-נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּה וְשִׁבְעִים אָלֶף " (ט:טז). נראה שאין כוונת המגילה לציין את מספר ההרוגים המדויק בשושן ואף לא בשאר המדינות. מספר ההרוגים כתוב בקירוב.

לא רק במספרי אנשים אלא גם במספרים אחרים נוקט התנ"ך בשיטת הקירוב. יש שאלה מפורסמת על אחד הכלים בארמונו של שלמה המלך – קערה גדולה הנקראת "הים של שלמה". כתוב על מידותיה שקוטרה היה עשר אמות ו-30 אמות היקפה (מל"א ז:כג). גם בזמן שלמה המלך היה ידוע שהיחס בין היקף לקוטר של עיגול אינו 3:1 אלא 3.14 (= p ). לכן אם הקוטר של "הים של שלמה" היה עשר אמות, הרי היקפו הוא יותר מ-31 אמות. למה כתוב אם כן שהיקפו היה רק 30 אמות?

הרלב"ג עונה על אתר שהמספר הכתוב בספר מלכים (30 אמות) אינו מדויק אלא בקירוב, וזה לשונו: "והנה אמרו [בספר מלכים] שקו שלושים ואמה יסוב אותו סביב הוא על דרך קירוב כי ההיקף בעיגול הוא מוסיף על שלושה בשיעור בקוטר כמו שביעית הקוטר בקירוב".

למדים מכאן שהתורה אינה מדייקת במספרים על קוצו של יו"ד במקרים שאין עניין של ממש במספר המדויק, אלא נוקטת בהצגת נתונים את שיטת הקירוב: דיברה תורה בלשון בני אדם.