אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 757

פרשת בחֻקֹּתי, תשס"ח

שיר של יום

ד"ר רחל רייך

המכללה האקדמית כנרת, עמק הירדן

"שיר של יום" הוא מזמור ששרו הלוויים בבית המקדש בשעת הקרבת קרבן התמיד, ואנחנו אומרים אותו בכל יום לקראת סיום תפילת שחרית.

העדות הראשונה למנהג לומר "שיר של יום" מצויה בספר תהלים עצמו. בפתיחה למזמור צ"ב נאמר: "מזמור שיר ליום השבת". המשנה במסכת תמיד (ז, ד) מציגה את רשימת המזמורים כולם לכל ימות השבוע:

השיר שהיו הלוים אומרים במקדש ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר א-להינו הר קדשו, בשלישי היו אומרים א-להים נצב בעדת א-ל בקרב א-להים ישפוט, ברביעי היו אומרים א-ל נקמות ה' א-ל נקמות הופיע וגו' בחמישי היו אומרים הרנינו לא-להים עזנו הריעו לא-להי יעקב, בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש וגו' בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.

אין המשנה מבארת מדוע נאמרו מזמורים אלה דווקא. בתלמוד הירושלמי, מסכת תענית (ד, הלכה ה) נזכר שיר של יום, כשר' שמעון בן לקיש שואל את ר' יוחנן אם מותר לומר שיר של יום גם עתה, לאחר חורבן הבית, כשאין עוד נְסכים. אך גם ממקור זה אין ללמוד מדוע נבחרו מזמורים מסוימים אלה דווקא להיאמר על ידי הלוויים. הלוא אין שום קשר תוכני בין המזמור ובין היום בשבוע שבו הוא נאמר. [1] לכל היותר נוכל לומר ששיר של יום ראשון ראוי להיאמר ביום שבו החלה הבריאה, כיוון ששני הפסוקים הראשונים מתארים אמנם את הבריאה, את הארץ ואת המים: "כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננֶהָ", והמים אכן נזכרים ביום הראשון לבריאת העולם: "ורוח א-להים מרחפת על פני המים" (בר' א:ב). אך מה הקשר בין תוכנו של מזמור מ"ח המפאר את ירושלים ונחשב מייצג מובהק של "מזמורי ציון" שבתהלים ובין היום השני בשבוע, שבו הוא נאמר? [2] מזמור פ"ב המשמש שיר של יום שלישי פונה אל השופטים הנוהגים במשוא פנים בדין. דבר אין למזמור עם מעשה הבריאה ביום השלישי. מזמור צ"ד עוסק אף הוא, כמו מזמורים רבים, בצדק האלוקי, ואין בו רמז כלשהו לבריאת המאורות ביום הרביעי. וכיוצא בזה מזמור פ"א ליום חמישי ו-צ"ג ליום שישי. רק מזמור צ"ב, שכותרתו "מזמור שיר ליום השבת" אפשר להסביר בדוחק את היותו מיועד להיאמר בשבת בגלל תחושת השלמות האופפת את המשורר, הפותח את תהילתו במלה "טוב", והצהרתו הנלהבת ממעשי ה': "מה גדלו מעשיך ה'" (ו), התואמות את הנאמר ביום השביעי (בר' א:לא; ב:ב-ג):

וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב מאֹד... ויכל א-להים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבת... מכל מלאכתו אשר עשה... לעשות.

המשנה שציטטנו לעיל ממסכת תמיד ( לג ע"ב), מפרשת את המזמור כמדבר על יום שכולו שבת: "מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים". [3]

אפשר שפתרון החידה שבבחירת המזמורים להיאמר כשיר של יום מונח באופן פרוזאי בעניין טכני גרידא: יש לשים לב שבכל אחד מן השירים ממוקם אחד משמות ה' (ה', א‑ל, א‑להים) במקום המקביל למיקומו בשבוע. ביום ראשון המילה הראשונה היא "לה'"; ביום השני המילה השנייה היא "ה'"; ביום השלישי המילה השלישית היא "בעדת א-ל" (מילה מוקפת הנחשבת אחת); ביום הרביעי המילה הרביעית היא "א-ל"; בחמישי המילה החמישית היא "לא-להי"; בשישי המילה השישית היא "ה'"; ובשבת המילה השביעית היא "לה '" (ראו טבלה).

 

א                  ב                   ג                   ד                 ה                  ו                  ז

לה'

הארץ

ומלואה

תבל

ויושבי

בה

 

כד:א

גדול

ה'

ומהֻלל

מאֹד

בעיר

א-להינו

 

מח:ב

א-להים

נצב

בעדת א-ל

בקרב

א-להים

ישפֹט

 

פב

א-ל

נקמות

ה'

א-ל

נקמות

הופיע

 

צד:א

הרנינו

לא-להים

עוזנו

הריעו

לא-להי

יעקב

 

פא:ב

ה'

מלך

גאות

לבֵש

לבֵש

ה'

עֹז

צג:א

מזמור

שיר

ליום

השבת

טוב

להֹדות

לה'

צב:א-ב

 

החולשה שבפתרון טכני זה היא שאין הוא שלם, שכן יש מזמורים רבים שהמילה הראשונה, השנייה, השלישית וגו' שבהם היא אחד משמות ה', הרווח מאוד בכל המזמורים. למשל, היה אפשר לבחור כך:

ביום ראשון:     מזמור ג: "ה', מה רבו צרי"; [4] או מזמור ו: "ה', א-ל באפך תוכיחני"; או מזמור ח: "ה' אדֹנינו, מה-אדיר שמך בכל הארץ"; או מזמור ט"ו: "ה', מי-יגור באהלך"; או כ"ג: "ה' רֹעי לא אחסר" (ועוד רבים).

ביום שני :        מזמור ט: "אודה ה' בכל-לבי"; או מזמור י: "למה ה' תעמֹד ברחוק"; או ט"ז: "שמרני אל כי-חסיתי בך" (ועוד רבים).

ביום שלישי:   מזמור ד: "בקראי ענני א- להי צדקי" או מזמור ה: "אמרי האזינה ה'"; או מזמור י"ט: "השמים מספרים כבוד א-ל"; או ל"ג: "רננו צדיקים בה'" (ועוד רבים).

ביום רביעי:     מזמור י"ח: " ארחמך ה' חזקי, ה' סלעי ומצודתי"; [5] או מזמור מ"ז: "כל העמים תקעו-כף הריעו לא-להים בקול רינה".

ביום חמישי:   מזמור י"ד (ומקביל לו מזמור נ"ג): "אמר נבל בלבו אין א-להים"; או ע"ז: "קולי אל א-להים ואצעקה קולי אל א-להים והאזין אלי"; או קי"ג: "הללו י‑ה. הללו עבדי ה'" (ועוד).

ביום ששי :       מזמור צ"ו: "שירו לה' שיר חדש שירו לה' כל-הארץ". או מזמור ק"כ: "אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני. ה' הצילה נפשי".

ביום השביעי: מזמור קל"ב: "זכור ה' לדוד את כל-עֻנותו. אשר נשבע לה'"; או קל"ד: הנה ברכו את-ה' כל-עבדי ה' העֹֹמדים בבית-ה' בלילות".

יש לציין שהיה קל למצוא מזמורים שבהם שם ה' מופיע במילה הראשונה, השנייה והשלישית, אך קשה למצוא כאלה ששם ה' ממוקם במקום הרביעי ואילך. ואם נמצאו כאלה, הרי המזמור שנבחר להיאמר על ידי הלוויים הוא המתאים תמיד.

עוד חולשה שבהצעה "הטכנית" היא שאמנם שם ה' נמצא במקום המתאים ליום בשבוע שבו נאמר, אך הוא נמצא גם במקומות אחרים במזמור. למשל, ביום שלישי אמנם המילה השלישית היא הכינוי "א-ל", אך השם "א-להים" מצוי כבר במקום הראשון. וביום שישי שם ה' הוא המילה השישית אך גם המילה הראשונה: "ה' מלך!" למרות החולשות שציינתי אין להתעלם מן התופעה המעניינת שהוצגה כאן. [6]



[1]   שלא כשיר של יום לפי מנהג הגר"א לחנוכה, לפורים, לשבועות, ליום כיפור וליום ראשון של פסח, שבכולם יש קשר של תוכן עם היום המסוים.

[2]   לפירוש נרחב של מזמור מ"ח ראו זאב ויסמן, עולם התנ"ך - תהלים א' , עמ' 210‑214.

[3]   במערות קומראן ובמצדה נתגלו כמה עותקים של "סדר שירות עולת השבת". השירות הן 13 במספר, וכל אחת מיועדת להיאמר בשבת אחרת. ראו יאיר הופמן, עולם התנ"ך – תהלים ב', עמ' 97.

[4] הכותרת "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו" אינה מגוף המזמור, כמו רוב הכותרות.

[5]   הכותרת שבפסוק א' והמילה "ויאמר" שבפסוק ב' אינן מגוף המזמור.

[6]    אם יֵדע מישהו להציע הסבר אחר לבחירת המזמורים המכונים "שיר של יום", תבוא עליו ברכה.