אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 863

פרשת בהעלֹתך, תש"ע

קומה ה' –  נסיעת הארון במדבר

ד"ר אפרים יצחקי

המחלקה לתלמוד

לא רבים משתמשים בתרגומי המקרא להבנתו, אף שאלה הם הפירושים הקדומים ביותר. פרשנות התרגומים לכתובים (בעיקר אלה המודפסים במקראות גדולות) שונה פעמים רבות מהפרשנות המקובלת, ולעתים היא קרובה יותר לפשוטו של מקרא.

נתבונן בפרשנות התרגומים ובפרשנות רש"י ואבן עזרא, בעניין אחד בן שני פסוקים המופרדים מסביבתם על ידי שתי נו"נין הפוכות (י:לה‑לו):

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה  ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

משה מתפלל כאן שתי תפילות: אחת בנסוע הארון ואחת בנוח הארון. התפילה הראשונה – בנסוע הארון, מובנת. משה מתפלל נגד שונאיהם של ישראל, כלומר, משה מתפלל שבזמן המסע, כשהעם עייף ולא מוגן, יָפוצו האויבים ולא יתקיפוהו.

בתפילה זו משה משתמש בביטויים "אויביך" ו"משנאיך", כיוון שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, כפי שנאמר בתהלים: "כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ. עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ" (פג:ג-ד). אלו ש"עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד" הם "משנאיך".

      הפנייה "קומה ה'" מוסברת אצל ראב"ע:

           כדרך בני אדם לעמוד להלחם. וטעם "ויפוצו" – כאשר יראו שקמת לעשות מלחמה, מיד יפוצו אויבך. וכן בתהילים (סח:ב): "יָקוּם אֱ‑לֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו וְיָנוּסוּ מְשַׂנְאָיו מִפָּנָיו".

אונקלוס מתרגם: "אתגלי ה'". וכן יונתן: " אתגלי כדון מימרא דה'" (= הִתגלה עתה מאמרו של ה'). תרגום ירושלמי המקוטע מתרגם: "קום כען מימרא דה'" (= קומה דבר ה'). מאחר שדרכם של התרגומים להרחיק את ההגשמה מהקב"ה ולא לייחס לו תכונות אנושיות, אין לומר שהקב"ה קם או יושב וכד'. לכן התרגומים מתרגמים את "קומה ה'" – 'התגלה ה'', 'התגלה מאמרו של ה'' או אפילו 'קום מאמרו של ה''.

מתי אמר משה תפילה זו?

התרגומים הירושלמיים מפרשים שמשה התפלל תפילה זו לפני מסע הארון. תרגום פסיאודו יונתן:

וַהֲוָ ה כַּד הֲוָה בָּעֵי לְמֵיטַל אֲרוֹנָא הֲוָה עֲנָנָא מְקַפֵּל וְקָאִים וְלָא הֲוָה נָטִיל עַד דְמשֶׁה הֲוָה קָאֵי בִּצְלוֹ מַצְלֵי וּבָעֵי רַחֲמִין מִן קֳדָם ה' וְכֵן אָמַר אִתְגְלֵי כְּדוֹן מֵימְרָא דַה'ָ בִּתְקוֹף רוּגְזָךְ וְיִתְבַּדְרוּן בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן דְעַמָךְ וְלָא יֶהֱוֵי לְסַנְאֵיהוֹן רֵיגַל לְמֵיקוּם קֳדָמָךְ.

תרגום: ויהי כאשר היה מבקש [רצה] לִנסוע הארון, היה הענן מִתקפל ועומד ולא היה נוסע עד שמשה היה עומד בתפילה מִתפלל ומבקש רחמים מִן לפני ה'. וכך אמר: הִתגלה עתה מאמרו של ה' בחוזק רוגזך ויפוצו [ויתפזרו] בעלי שׂונאיהם [אויביהם] של עמך ולא יהיו לשׂונאיהם רגל לעמוד לפניך.

תרגום ירושלמי המקוטע:

והות כד הוה ארונא נטל הוה משה קאים ידוי בצלו ואמר קום כען מימרא דה' בתקוף חילך ויתבדרון בעלי דבביהון דעמך ויערכון שנאך מן קדמך.

תרגום: ויהי כאשר נסע הארון היה משה מרים ידיו בתפילה ואמר: קומה דבר ה' בעוז כוחך   ויפוצו אויבי עמך, וינוסו שונאיך מפניך.

אבל רש"י הסתמך על מדרש תנחומא ופירש: "קומה ה' – לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשת ימים, היה משה אומר עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר". וכך נאמר במדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל (סימן ז):

כיון שהיה מקדים שלשה ימים לתור להם מנוחה יומם ולילה, שנאמר: "וַאֲרוֹן בְּרִית-ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה" , היה משה אומר באותה שעה קומה ה' וגו' כלומר עמוד והמתן לנו ולא תניח אותנו, שנאמר: " וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה  ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ " וגו'.

אך רש"י בעצמו בפירושו במקום אחר (במד' ט:יח) אומר:

" עַל-פִּי ה' יִסְעוּ " – שנינו במלאכת המשכן, כיון שהיו ישראל נוסעים היה עמוד הענן מתקפל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה, תקעו והריעו ותקעו ולא היה מהלך עד שמשה אומר קומה ה', ונסע דגל מחנה יהודה, זו בספרי.

רש"י מסתמך כאן על מקור מדרשי אחר – ספרי במדבר, פרשת בהעלותך (פיסקא פד). נאמר שם: "מגיד הכתוב כשהיו ישראל נוסעים היה עמוד הענן מקופל ועומד ולא היה מהלך עד שמשה אמר לו קומה ה'". לכאורה רש"י סותר את עצמו: בפרק ט' הוא מסתמך על הספרי ומסביר שהענן חיכה לתפילתו של משה ורק אחר כך הוחל במסע, ואילו בפרק י' הוא מסתמך על תנחומא ומסביר שהענן הקדים בשלושה ימים, והמתין להם על פי תפילתו של משה.

      אפשר לתרץ ולומר שרש"י אמנם מחבר את שני המדרשים, ואין סתירה בדבריו: בפרק ט' כתוב במפורש " עַל-פִּי ה' יִסְעוּ " – לא משה קובע מתי בני ישראל ייסעו אלא הקב"ה, וסימן לכך היה תחילת תזוזת הענן. לכן רש"י מביא את הספרי שהענן מתחיל לסמן שיש להתארגן לתזוזה – "היה עמוד הענן מתקפל ונמשך על גבי בני יהודה כמין קורה". הענן חיכה לגמר התארגנות העם לנסיעה. אך על העם היה לא רק לארוז את חפציו אלא גם לארגן את המשכן לנסיעה. לכן הענן "לא היה מהלך עד שמשה אומר 'קומה ה''".

      אחרי שמשה אמר " קוּמָה  ה' ", החל הענן לנוע במהירות. העם לא יכול ללכת במהירות הענן, לכן תפילתו של משה הייתה (לפני תחילת המסע) שהענן לא ירחיק יתר על המידה מהעם (לכל היותר מהלך שלושה ימים), כמובא בתנחומא.

      התפילה השנייה – " שׁוּבָה ה' רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל ", נאמרה מפי משה בנוח הארון. תפילה זו אינה מובנת: מה כוונת הפנייה " שׁוּבָה ה' "? מהיכן ישוב? והמשכה – "רבבות אלפי ישראל" – מה הקשר בין החלק הראשון של הפסוק לחלקו האחרון, ומה פירוש "רבבות אלפי ישראל"?

      אונקלוס מתרגם: "תוב ה' שרי ביקרך בגו רבוות אלפיא דישראל" (=שוב (חזור) ה' שכון בכבודך בתוך רבבות אלפי ישראל).

      תרגום פסיאודו יונתן:

וְכַד הֲוָה בָּעֵי לְמִשְׁרֵי אֲרוֹנָא הֲוָה עֲנָנָא מְקַפֵּל וְקָאִים וְלָא הֲוָה פָּרִיס עַד דְהַוָה משֶׁה קָאִים בִּצְלוֹ וּמַצְלֵי וּבָעֵי רַחֲמִין מִן קֳדָם ה'ָ וְכֵן אָמַר תּוּב כְּדוֹן מֵימְרָא דַה' בְּרַחֲמָךְ טַבְיָא וּדְבַר יַת עַמָךְ יִשְׂרָאֵל וְאַשְׁרֵי אִיקַר שְׁכִינָתָךְ בֵּינֵיהוֹן וְרַחֵם יַת רִבְוָותָא דְבֵית יַעֲקֹב מִנְיַן אַלְפַיָא דְיִשְׂרָאֵל.

תרגום: וכאשר היה מבקש לחנות הארון היה מִתקפל ועומד. ולא היה פורשׂ עד שהיה משה  עומד בתפילה ומִתפלל ומבקש רחמים מִן לפני ה'. וכך אמר: שוב נא מאמרו של ה' ברחמיך הטובים ונהג את עמך ישׂראל והשכן כבוד שכינתך ביניהם ואהוב את רִבבות בית יעקב מִנין אלפים של ישׂראל.

תרגום ירושלמי המקוטע:

וכד ארונא הוה שרי הוה משה זקיף ידוי בצלו ואמר חזור כען מימרא [1] דה' מן תקוף רוגזך ותוב עלן ברחמך טביא ובריך רבוותא ואסגי אלפיא דבני ישראל.

תרגום: וכאשר נח הארון נשא משה את ידיו בתפילה ואמר: חזור ה' מחרון אפך ושוב עלינו ברחמיך הטובים וברך הרבבות והרבה האלפים של בני ישראל.

התרגומים מפרשים "שובה" מלשון חזרה, וכל תרגום מוסיף הסבר מהיכן לשוב או לאן לשוב.

      ורש"י מסביר: " שׁוּבָה ה' – מנחם תרגמו לשון מרגוע וכן (יש' ל:טו) ' בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן '", כלומר משה מבקש שהשכינה תשרה (תנוח) על רבבות ישראל. גם אבן עזרא מפרש את המילה "שובה" מלשון מנוחה אך מסביר: "שובה ה' רבבות אלפי ישראל, שיניחם ולא ירגזו מאויב", כלומר הקב"ה יגרום שבני ישראל ינוחו מאויב. יש לשים לב שהן אונקלוס הן תרגום יונתן מסבירים "שובה" מלשון חזרה וגם מלשון מנוחה.



[1]   גם כאן להרחקת ההגשמה.