אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף             ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 605

  פרשת בהעלותך, תשס"ה

מדוע מיאן חובב להצטרף לעם ישראל?

הרב ד"ר יצחק דב פריז

ירושלים

 

בדו-שיח קצר מפציר משה רבנו בחובב - הוא יתרו חותנו, לדעת מפרשים רבים - להצטרף לעם ישראל (במ' י: כט-לב):

וַיֹּאמֶר משֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן משֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם. לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָך.

 

לפי הפשט חובב משיב בשלילה (פס' ל), משה ממשיך לנסות לשדלו (בפס' לא-לב), אך תשובת חובב לשידול נוסף זה אינה ניתנת.

לפי רש"י ואברבנאל, מתוארת פניית משה לחובב (פס' י"א בפרק זה), לאחר שכבר שהה חובב עם ישראל, ואברבנאל תוהה מדוע עשה זאת משה באיחור. אך כיוון שאין מוקדם ומאוחר בתורה, אין לראות בכך ראיה על מועד הפנייה, ואולי כוונתו להקשות גם מדוע הובא העניין במקום זה בתורה. כן הקשה שפס' ל"ב נראה מיותר, שכן נכפלת בו הבטחת משה (פסוק כ"ט) לחלוק עם חובב בטוב שיעניק ה' לישראל. ועוד שאל אברבנאל, מדוע באמת דחה חובב את פניית משה וחזר לארצו. [1] ר' אפרים מלונטשיץ ב"כלי יקר" על-אתר הקשה גם על הביטוי "דבר טוב על ישראל" שאינו ברור, ולדעתו היה הולם יותר  הביטוי "דבר טוב ל ישראל".

והנה במשמעות פס' ל"א נתקשו המפרשים. בספרי נאמר: "והיית לנו לעינים - אפילו אין דיינו אלא שכל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו בו" (בהעלותך כב). היינו, חובב נדרש כיועץ כללי, דוגמת עצתו לכונן מערכת משפט היררכית. אך רש"י התלבט אם ההיגד "ידעת חנֹתֵנו במדבר" עוסק בעבר או בעתיד; בנסים וגבורות שכבר נעשו לישראל, או בהנחיית ישראל במדבר, כפירושם של ראב"ע ורמב"ן. רבנו בחיי דוחה את האפשרות השנייה, משום שארון הברית והענן הנחו את עם ישראל במדבר (פס' לג-לד), ולא נדרש מדריך אנושי, ולכן פירש:

משה אמר כן כדי לחזק לב קטני אמנה שהיו ביניהם אשר לבם היה יותר מתנחם ומתחזק במנהיג בשר ודם. או יאמר 'והיית לנו לעינים', לעדות בפני האומות ממה שראית בעיניך האותות והמופתים הגדולים ויראו ויקחו מוסר ויכנסו תחת כנפי השכינה.

אולי בשל קשיים אלו סטה ר' יהודה מהפשט ודרש (ספרי בהעלותך לא):

'כי על כן ידעת חנֹתֵנו במדבר': אתה הוא שראית חן שניתן לאבותינו במצרים שנא' (שמ' יב:לו) 'וה' נתן את חן העם בעיני מצרים', תניח ותלך!?.

והקשו על זה המפרשים [2] שתי קושיות: (א) שהחן ניתן במצרים ולא במדבר. (ב) שהיו נסים גדולים מזה. ועוד , מה מוסיף טיעון זה להבטחות שבפסוקים כ"ט ול"ב.  

והנה לדעת הכלי-יקר כאן, משה חשש שמא ימאן חובב להצטרף לישראל כיוון שהספיק לראות "שכל החניות היו בתרעומת", כפירוש רש"י (לשמ' יט: ב ) בעקבות המכילתא דרבי ישמעאל (יתרו, מסכתא דבחדש פר' א ד"ה ויחן שם) :

'ויחן שם ישראל' כל מקום שהוא אומר ויסעו ויחנו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל כאן השוו כולם לב אחד, לכך נאמ' 'ויחן שם ישראל נגד ההר'.

היינו שרק במעמד הר-סיני היו ישראל בלב אחד, שהוא תנאי לקבלת התורה, אבל בדרך כלל היו שרויים במרי ובפלגנות.

ייתכן אפוא שר' יהודה בא לסנגר על ישראל כנגד הקטגוריה שבדרשת המכילתא, באמרו ש"חנֹתֵנו במדבר" מכוון לשבחם [3] של ישראל, שמצאו חן בעיני אלוקים ואדם, ולא לנסים שנעשו להם. משה פתח במעלתם של ישראל בשל חששו שיתרו ימאן להצטרף לבני ישראל - כדעת הכלי-יקר - והדגיש שה' עצמו " דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל", היינו דברי שבח. לחיזוק טענתו הוסיף משה שישראל מצאו חן אף בעיני המצרים, ואלה ניאותו להשאילם מרכושם. חובב אכן מיאן (פס' ל') להצטרף, ואז ניסה משה לשדלו להצטרף בהבטחה חומרית - שיקבל ממה שייטיב ה' עם ישראל (פס' ל"ב). בכך מתורצות קושיית הכלי-יקר על לשון הכתוב "על ישראל" בפס' כ"ט, וקושיית אברבנאל על הכפילות לכאורה, שכן באמת שני עניינים שונים הם.

לפי ר' יהודה, משה סבר כי למרות מה שיבוא בהמשך הספר בגנות ישראל, עדיין נאים הם וכדאי לחובב שיצטרף אליהם, שהרי אף בלעם [4] שיבח את חניית ישראל במדבר בצניעות, שמעלתה גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו: "מה טֹבו אֹהליך - על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה: משכנותיך - חניותיך, כתרגומו" (רש"י במד' כד:ה).

לפי זה מיושבות האחת בחברתה גם שתי קושיות נוספות של אברבנאל: (א) מדוע הובא עניין זה כאן, ו(ב) מדוע מיאן חובב להצטרף לעם ישראל. הצבת העניין כאן הולמת, שכן מן הסתם  כבר ראה חובב קודם לכן "תרעומות" דוגמת אלו שיופיעו בספר במדבר מכאן ואילך, כמו פרשת המתאוננים (אשר בגינה תשש כוחו של משה), רכילות אהרן ומרים נגד משה, חטא המרגלים, מחלוקת קורח ועדתו, מי מריבה ועוד. תרעומות אלו כללו מרי בה', כפיות טובה כלפי משה שגאלם ממצרים, פלגנות חברתית ורדיפה אחר שררה ותאוות.

אולי התאכזב חובב גם כי למרות עצתו למנות שופטים "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱ- לֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע" ( שמ' יח:כא), הסתפק משה במינוי "אַנְשֵׁי חַיִל" (שם יח:כה), "חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם" (דב' א:יג) בלבד, שכן מועמדים כאלו לא נמצאו ככל הנראה.

קל להבין מדוע לא יתלהב אדם להצטרף לאומה עם גילויי חולשה שכאלה, למרות ש"ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל". מצב האומה נראה לחובב ירוד שבעתיים, בייחוד לאור הנסים הגלויים שחוו ישראל במצרים ובקריעת ים-סוף, ולאור האירוע המכונן של מתן תורה במעמד הר סיני.

זו הסיבה שחובב אינו מגיב להבטחותיו החומריות של משה בשידולו השני, שיפה שתיקה מדיבור.

 



[1]    במדרש ובפרשנות נדונו השאלות: (א) האם חובב הוא יתרו עצמו או בנו של יתרו, היינו גיסו של משה, אך לענייננו אין זה משנה; (ב) מה הבטיח משה לחובב אם אכן יצטרף אליהם; (ג) האם ניאות חובב לשידולו של משה, אם לאו. מכל מקום, לימים הצטרפו כנראה מצאצאיו לישראל (שופ' ב:טז). להלן נניח כי אכן מדובר ביתרו, וכי הוא חזר לארצו ולא הצטרף לישראל. שאלות נכבדות אלו דורשות דיון לעצמן ואין כאן המקום להאריך בהן.

[2]     ע' ב עטרת שלמה לר' לוי בן מוהר"ר שלמה, זאלקווי תצ"ט (דפוס צילום ללא מקום ותאריך), ב ספרי עם פירוש תולדות אדם לרבי משה דוד אברהם טרויש אשכנזי, מוסד הרב קוק י-ם תשל"ב וב"כתר כהונה" חלק ב' במדבר, להרב צבי הירש הכהן וואלק:, י-ם תשכ"א.

       הנצי"ב ב עמק הספרי על-אתר, העיר כי "לנו" היה לכאורה יותר הולם מאשר "לאבותינו", שכן החן ניתן לדור המדבר, יוצאי מצרים, ויישב שזו שגרת לשון בלבד. ואולי רמז ר' יהודה שהחן - בזכות אברהם אבינו היה, לפי הגמרא בברכות ט ע"ב ש הקב"ה צוה למשה שישראל ישאלו ממצרים כלי כסף וזהב "שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם - קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול - לא קיים בהם".

[3]    עוד בשבחי ישראל בחנייתם ע' גם בילקוט שמעוני (תהלים עז רמז תתטז): "'השכח אל אם קפץ באף רחמיו סלה', השכחת שאתה רחום וחנון ה'? השכחת חנייתך אל 'על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו'?". וכן "'תשורי מראש אמנה בקבצך את נדחיך' תסתכלי ותתבונני מה שכר פעולתך מראשית האמונה שהאמנת בי, לכתך אחרי במדבר ומסעותיך וחניותיך על פי" (רש"י, שיר השירים ד:ח).

[4]    שיתרו הכירו והיה בעצה אחת עמו במצרים כנגד ישראל, שמות רבה פרשה א ד"ה ט ויאמר אל.