אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף      ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 584

פרשת בשלח, תשס"ה

כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו

יונה בר מעוז

המחלקה לתנ"ך

ומפעל מקראות גדולות הכתר

 

בכתב השליחות שנותן אלוקים למשה נאמר: "וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" (שמ' ד:כב-כג).

מלים מסכמות אלה מציינות את האמצעים והמטרה: שילוח בני ישראל מעבדות בעזרת מכת בכורות. ואכן בתחילת פרשת 'בשלח' הושגה כבר המטרה, אך אלוקים אינו מסתפק בכך, ומסבך בכוונה את המצב כדי לפגוע בפרעה ובחילו, למען ידעו המצרים כי הוא ה' (שמ' יד:א-ד):

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶה לֵּאמר. דֵּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם. וְאָמַר פָּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמּדְבָּר. וְחִזַּקְתּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'.

השאלה שנשאלת היא: הרי המטרה הזאת, לדעת את ה', הייתה אמורה להיות מושגת בעזרת עשר המכות; לאחר שפרעה הצהיר במפגש הראשון עם משה: "מִי ה' אֲשֶר אֶשְׁמַע בּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשָׁלֵּחַ" (שמ' ה:ב) – נאמר לו בתגובה (שמ' ז:ג-ה):

וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פָּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פָּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם.

יתירה מזאת, מהלך המכות לשלביו השונים נועד להביא את פרעה ויתר המצרים להכיר במעמדו של ה' מעל לכל כוח אחר בעולם ובשליטתו בכל התחומים: [1] "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' א-לֹהינוּ" (ח:ה); "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ח:יח); "בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ"(ט:יד); "לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ" (ט:כט).

נראה שידיעת ה' על ידי המצרים לא מומשה במלואה. המכות אמנם שכנעו את המצרים שאלוקי ישראל כוחו גדול מכוחם של כל האלים המצריים הראשיים: "התשיעיה". [2] האלים האלה מייצגים כוחות טבע, שכן במצרים "כל עימות עם טבע היה בעיני המצרי הקדום בחינת מגע עם יש אלוהי, עם כוח מן הכוחות שמעל לאדם (וליתר דיוק, שמחוץ לאדם) המוטבעים ביקום והפועלים בו". [3] המכות הוכיחו כי שו ותפנות אלי האטמוספירה ונות אלת השמים לא היה בכוחם למנוע את הברד, השחין והארבה; גב, אלת האדמה, ואוסיריס, האחראי על היאור והצומח, לא יכלו למנוע את הפגיעה במים, בעפר ובצמחיה; רע, אל השמש, אבי שמונת האלים העיקריים, לא יכול היה למנוע את הקדרת גלגל החמה במכת החושך; אף סח'מת, אלת הנקם והמגיפה, אין בכוחה לשלוח מכה כה מדויקת וממוקדת  כמכת בכורות.

אך נותר עוד אל אחד שמקור כוחו לא נפגע, וזהו האדם. בעזרת הצבא וכלי הנשק יש לאל ידו להכרית חיים, כמו יתר האלים. לא ייפלא, אפוא, שבתרבויות אנושיות רחוקות זו מזו במקום ובזמן נתנו למלכים כבוד אלים. על תפקידו המרכזי של הצבא בביצור מעמדו של המלך מעידה דוגמה מתרבות סין, אף שהחברה הסינית לא הגיעה להאלהת אדם. בשנים תש"ס-תשס"א התקיימה במוזיאון ישראל תערוכה "מאוצרות סין", ובה הוצגו ממצאים מ'צבא הרפאים' של   הקיסר הראשון של סין, צ'ין שי-הואנגדי, (206-221 לפנה"ס), האיש שאיחד את סין לראשונה משמונה ממלכות נפרדות, בחכמה ובערמה ובעיקר בכוח הנשק. [4] מאחר והצבא היה נחוץ לו כל כך בחיים, הוא ווידא שלא יחסר גם לאחר המוות, לכן כאשר חצב את קברו במרכזה של עיר תת-קרקעית, הכין לו בסמוך צבא בן שמונת אלפים חיילי חרס בגודל מעל לממוצע - בין מטר ושמונים לשני מטר. הצבא עוצב בדקדקנות מפורטת ונכללו בו כל בעלי התפקידים: חיל רגלים ופרשים, חיילים זוטרים וקצינים גבוהים, קשתים ונוהגי עגלות ועוד. לכל דמות היה פרצוף ייחודי וניתנה תשומת לב רבה לכל פרטי הלבוש, הנשק והסוסים. [5]

מובן מאליו, שגם בתרבות המצרית, שבה נתפס פרעה כאל הלאומי ובנו של רע אל השמש, הייתה חשיבות עצומה לצבא בחיי המלך ולאחר מותו, ובמוזיאון המצרי בקהיר יכול הצופה לראות דגמי עץ מוקטנים של חיילים מצרים חמושים ברמחים ובמגינים, וכן קשתים נוביים, מעוצבים בתנופת צעידה אלי קרב. [6] דגמים אלו נמצאו בקברי מלכים, ובאו לשמר את כוחו של המלך למרות מותו.

עשר המכות לא הזיקו כלל לצבא המצרי האדיר שבעזרתו נהפכה מצרים לאימפריה, ועל כן לא נגרעה הערכתו העצמית של אדונֵי הצבא הזה, והוא סבור היה שביכולתו להתמודד עם אלוקי ישראל. אמנם בני ישראל כונו בזמן יציאתם ממצרים "צבאות ה" (שמ' יב:מא), והם יצאו חמושים (שמ' יג:יח), [7] אך ללא יכולת צבאית וללא רוח קרב. [8] התמודדות חזיתית בין צבאות מצרים לצבאות ישראל הייתה עלולה להוביל בוודאות לתבוסה מהירה של ישראל ולניסה מבוהלת שלו.

המהלך האלוקי שהביא לרדיפה המצרית אחרי ישראל מטרתו הייתה אחת: לרכז את הצבא המצרי כדי להשמידו במחי יד. בסיפור המעשה מודגש שיש כאן התמודדות עם מבחר הצבא המצרי: "וַיִּקּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשְׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" (יד:ז). שירת הים גם מפארת את אלוקי ישראל כאיש מלחמה. היא נכנסת לפרטי הפרטים של התוכניות המצריות לניצחון מהיר ועתיר-שלל, ומסכמת את תוצאות העימות במילים: "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא" (טו:יא).

אם כן, השמדת הצבא המצרי לא הייתה נחוצה להצלת ישראל, אך היא הייתה נחוצה כדי לרומם את אלוקי ישראל ולהאדיר את שמו, כנאמר בשירה: "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶֽד. כִּי בָא סוּס פָּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשׁיו בָּיָּם וַיָּשׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשׂרָאֵל הָלְכוּ בַיָּבּשָׁה בּתוֹךְ הַיּם" (טו:יח-יט).

בכתר ארם צובה, [9] ובכל הספרים שדומים לו במידת התאמתם לנוסח המסורה, כוללת הכתיבה השירית של שירת הים, אריח על גבי לבנה, את הפסוק "כי בא סוס פרעה". [10]

נראה שהשירה מסתיימת בתיאור טביעת המצרים, ולא בהכרזה על מלכות ה', כי כסא מלכותו עדיין אינו שלם, ויש עוד פרעונים רבים שאינם מכירים בה' ובוטחים בכוחם. ואכן, כל זמן שהגאווה והביטחון בעצמה האנושית קיימים, עדיין האלילות שולטת בעולם, כדברי ישעיהו: "וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו, וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו. וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו" (ב:ז-ח).

הנביא ישעיה מצביע על מקורות הכוח האנושי: כסף, זהב וסוסים, כלומר: עצמה כלכלית וצבאית. כמו כן הוא מאבחן את המניע האמיתי מאחורי כל עבודת אלילים: ההערכה שרוחש האדם למעשי ידיו. האמונה באלילים מאפשרת לו לחשוב שיש בכוחו לשלוט בעולמו, הן מכוח זה שהוא מעצב את אלוהיו במו ידיו, והן מכוח זה שהוא מייחס להם כוחות מוגבלים והגבלה זאת משאירה גם לו מקום לפעולה. כמו כן ההגבלה מאפשרת לו למצוא בכל אֵל את נקודת התורפה שלו ובכך להתגונן מפניו, בעיקר על ידי מעשי נחש וכישוף.

 

 

רק כאשר יתייאש האדם מביטחונו בעצמתו הכלכלית והצבאית, הטכנולוגית והמדעית, אז יכיר במלכות שמים, כאשר חזה ישעיהו (ב:יב-יז):

כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל. וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן. וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת. וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה. וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה. וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.



[1]     ראה הסברו של אברבנאל לחלוקת המכות לקבוצות. במכה הראשונה בכל אחת מהקבוצות ניתן הסבר למטרת הקבוצה. בדם נאמר: " בזאת תדע כי אני ה'" (ז:יז ) - להוכיח לפרעה שאלוקי ישראל מחוייב המציאות; בערוב נאמר: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ": יח) - להוכיח שהוא משגיח על ברואיו; במכת ברד נאמר: " בעבור תדע כי אין כמֹ ני בכל הארץ" :יד) - להוכיח את יכולתו לשנות טבעים כרצונו.

[2]    או ה"התשעת". ראה ה' ברסטד, דברי ימי מצרים , תרגם ש' אטינגר, תל אביב תשט"ז, ע' 42. אולי לא מקרה הוא שמספר המכות מקביל למספר האלים.

[3]     ראה ת"א למבדין, "מצרים", אנציקלופדיה מקראית ה ,   1968 , טור 263 .

[4]     בחייו דאג לבל יוכל איש לנצל את צבאו נגדו: ראש הצבא החזיק בידו מחציתו של פסלון נמר מנחושת, ואת המחצית השני יה החזיק הקיסר, ורק כאשר קיבל ראש הצבא את המחצית החסרה, ידע שהוא רשאי להזיז את הכוחות.

[5]   כאשר ראתה אוצרת התערוכה, הגב' רבקה ביטרמן, בפעם הראשונה את הצבא המדהים הזה באתר חשיפתו מן האדמה, היה נראה לה,לדבריה, כאילו היא רואה את חיל פרעה עולה מן הטיט בו טבע.

[6]   הקורא יכול לראות תמונה בספר שמואל ב בסדרה ' עולם התנ"ך ', תל אביב 1993, עמ' 99, וב ANEP , עמ' 55. בקברות הפרעונים ושריהם הבכירים נמצאו דגמים מוקטנים מכל צרכי האדם בחייו: מזון, ריהוט, בהמות, עבדים ואנשי שרת אחרים.

[7]   י ש פירושים שונים למילה 'חמושים', אך גם אם משמעות הביטוי הוא 'מזוינים בכלי נשק'  (ראה פירוש לספר שמות בסדרה ' עולם התנ"ך ' ), ברור שחימושם רחוק מאד מהחימוש המצרי.

[8]   ראה עדות התורה: "ולא נחם א-להים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר א-להים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" (שמ' יג:יז).

[9]   למרות שרוב פרקי התורה לא נשתמרו בכתר ארם צובה, יש לנו עדויות מוצקות מה היה נוסחו לעניין דרך כתיבת השירה. ראה בהרחבה אצל י' פנקובר, נוסח התורה בכתר ארם צובה עדות חדשה , רמת גן תשנ"ג, ובייחוד עמ' 50-32. לעומת זאת ראה לדוגמה את מחזור ויטרי , שמציין בהנחיות לכתיבת שירת הים בספר התורה, שאחרי 'ה' ימלוך לעולם ועד' יש פרשה סתומה.

[10]   למרבה הצער, ברוב ה נוסחים של סידורי התפילה נגמרת השירה בתפילת שחרית ב" ה' ימלוך לעולם ועד". וכדי להדגיש זאת מובא התרגום הארמי: ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא, ואחריו ממשיכים: כי בא סוס פרעה וגו' . רק בסידור התפילה התימני המקורי, התכלאל, לא הוכנס התרגום הארמי, וכמו כן, הביצוע המוסיקאלי של שירת הים בתפילה בנוסח התימני ה ' בלדי ' כולל את הפסוק " כי בא סוס פרעה" . בעת קריאת  השירה בשבת 'בשלח', גם יהודי תימן המתפללים בנוסח ' שאמי ' קוראים את הפסוק " כי בא סוס פרעה" בנעימה של שירת הים.