אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 689

פרשת בשלח, תשס"ז

עורי, עורי דבורה – שתי הערות להפטרת פרשת "בשלח"

פרופ' משה ציפור

המחלקה לתנ"ך

א. בין דרש לפשט

דבורה מתארת בשירתה את המצב הביטחוני העגום ואת אווירת הנכאים שנשתררה "בימי שמגר בן ענת, בימי יעל": הדרכים נשַׁמּו מאין עובר, היישובים התכנסו בתוך עצמם והתבצרו, ומפחד האויבים אין עוד פרזות. כל זה, כדבריה, "עד שקמתי (= אשר קמתי) דבורה שקמתי אם בישראל" (שופ' ה:ז).

על זה אמר רב יהודה אמר רב (פסחים סו ע"ב):

כל המתייהר ... אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מדבורה, דכתיב 'חדלו פרזון בישראל, חדלו' (רש"י: 'יוהרא, שהייתה משפלת קודמיה ומתפארת לעצמה'), וכתיב 'עורי עורי דבורה עורי עורי דברי שיר' (שם:יב. רש"י: 'שנשתתקה מחמת סילוק נבואתה").

ואולם אפשר לבאר את הדברים בדרך אחרת. בהפטרת פרשת "וירא" מצינו כתוב: "כעת חיה אתי חבקת בן" (מל"ב ד:טז), וקראנו, על פי הרשום בגיליון: "אַתְּ", ובהמשך (כג) נמצא "מדוע אתי הלכתי אליו היום" וקראנו, שוב על פי הרשום בגיליון: "אַתְּ הולֶכֶת" (על פי הלשון המקובלת).

אך אין לטעות ולחשוב שהצורה הדקדוקית הרשומה בגיליון (ה"קרי") היא הנכונה והכתוב בפנים הוא שיבוש, שכן צורה כזאת לפועל בנוכחת (עם יו"ד בסופה) ולכינוי הגוף בנוכחת, שבסופו יו"ד, מופיעה גם במקומות אחרים, כגון יר' ג:ד: "הל(ו)א מעתה קראתי לי 'אבי'" (שלכאורה הוא אבסורד), והערת ה"קרי" מתקנת כביכול ל"קראת" (את). בדומה לכך כתוב ביר' לא:כ: "לַמְסִלָּה, דרך הלכתי" (קרי: "הלכת", את, כבהמשך הפסוק), ועוד מקומות הרבה. זו גם צורת הנוכחת המשמשת בערבית ובלשונות שמיות אחרות. כלומר הצורה המופיעה בטקסט היא תקנית אך ארכאית, וכנראה כך יש לבאר גם את יר' ב:כ: "כי מעולם שברתי (=את שברת) עֻלֵּךְ, נתקתי (את ניתקת) מוסרותיך, ותאמרי 'לא אעבוד'", והנביא ממשיל את ישראל לבהמה מרדנית (השווה שם ה:ה; אכן בפרק ב:כ אין הערת "קרי", משום שאפשר לבאר את הפסוק גם כבגוף ראשון, אף כי בדוחק).

ייתכן שכך אפשר לבאר גם את הפסוקים הללו בשירת דבורה. המילים "עורי, עורי דבורה" הן קריאות עידוד של קהל השומעים לדבורה הנביאה ה"מדברת שיר", ומיד אחריהן באה קריאת העידוד לברק הלוחם: "קום, ברק, ושבה שביך, בן אבינעם!" השתתפות קהל הנוכחים בקריאות, כשהמשורר נושא שירתו לפניו, היא נוהג מקובל. וכך אפשר אפוא לבאר את הפסוק האחר המופיע לאחר תיאור המצב המדכא ששרר בארץ. זהו הקהל שפורץ בקריאה: "(כל זה היה) עד שקמתי (=שקמת, את) דבורה, שקמתי (את), אם בישראל!" ייתכן שגם הפסוק בשירת הים (שמ' טו:טז), הדומה מאוד לפסוק זה, גם הוא קריאה-השתתפות של בני ישראל (ראו שם:א): "עד יעבֹר עמך, ה', עד יעבֹר עם זו קנית!"

אם נקבל פירוש זה, הרי אין כאן שום יהירות והתנשאות של דבורה. אפשר שבשירתה היא התכוונה לומר דברי שבח רק ללוחמים, ובכלל זה ליעל על המעשה האמיץ שלה, ולא לומר דבר על חלקה שלה במערכה. היא רואה את עצמה באור צנוע כביכול: אין היא אלא מעבירה את דבר ה' ומעודדת את היציאה למלחמה, ועתה היא שרה את שירת הישועה. עוד ייתכן שרק אחרי שהמערכה הסתיימה כפי שנסתיימה, ויעל היא שהמיתה את סיסרא שר צבא יבין, ולא ברק (או אחד הלוחמים), התבררה למפרע משמעות דבריה הקודמים לברק (כביכול "ניבאה ולא ידעה מה ניבאה") "כי ביד אשה ימכֹּר ה' את סיסרא" (ד:ט). שהרי הדברים עשויים היו להתפרש באותה שעה שה"אשה" היא דבורה עצמה אשר ברק מבקש שתלך עמו.

 

ב. מלחמת דבורה וברק – מהדורה נוספת של קריעת הים

בסיפור מלחמת ברק וסיסרא ובשירת דבורה (שופ' ד-ה) נראה שספר שופטים "מתכתב" עם סיפור קריעת ים סוף ושירת הים (שמ' יד-טו). הנה כמה מנקודות המגע (כמה מן הלשונות המשותפים אינם חוזרים במקום אחר):

 

שופטים ד-ה

שמות יד-טו

ויגִדו לסיסרא כי (עלה ברק ... הר תבור)

ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב ברזל

ואת כל העם אשר אתו

ויגד למלך מצרים כי (ברח העם)...

ויאסר את רכבו.. שש מאות רכב בחור

ואת עמו לקח עמו

הלא ימצאו יחלקו שלל

אמר אויב: ארדף, אשיג, אחלק שלל

ויהם ה'

את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל המחנה

וישקף ה'... ויהם

את מחנה מצרים... כל סוס פרעה, רכבו ופרשיו

כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך

הלא ה' יצא לפניך

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים

(וה' הלך לפניהם; יג:כא); ויסע מלאך הא‑להים ההֹלך לפני מחנה ישראל

מן שמים נלחמו... נלחמו עם סיסרא

כי ה' נלחם להם במצרים

לא נשאר עד אחד

לא נשאר בהם עד אחד

וינס ברגליו

אנוסה מפני ישראל

ויכנע א-להים ביום ההוא

את יבין מלך כנען לפני בני ישראל

ויושע ה' ביום ההוא

את ישראל מיד מצרים

ותשר דבורה וברק בן אבינעם ביום הוא, לאמר... אנכי לה', אנכי אשירה

אז ישיר משה ובני ישראל (ביום ההוא) לאמר

אשירה לה'

שִמעו מלכים

(שָׁמעו עמים...)

בצעדך משדה אדום

(אלופי אדום)

 

דומה שספר שופטים רוצה לצייר את ישועת ה' במלחמת ברק ודבורה כעין נס קריעת ים-סוף וטביעת המצרים בים (השווה: "נחל קישון גרפם", ה:כא).1

 



1     נס קריעת ים סוף משמש דגם לגאולה העתידית של ישראל; ראו יש' יא:טו-טז. על מהלך מלחמת ברק לא נוכל לעמוד במסגרת זו.