אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף             ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 591

פרשת פקודי, תשס"ה

על בוני המשכן והמקדשים

הערה למאמר "שני אוהל מועד"

(דף שבועי לפרשת 'כי תשא' תשס"ה מס' 589)

הרב ד"ר רפאל בנימין פוזן

המחלקה לתנ"ך

 

מכובדנו הרב ד"ר מאיר גרוזמן העלה במאמרו רעיון מחודש: מאורעות שונים שבהם נזכר "אהל מועד" התרחשו באהל משה שגם עליו נאמר "ומשה יקח את האֹהל ... וקרא לו אֹהל מועד" (לג:ז). ואילו "אהל מועד", המשכן, נתייחד להוראת המצוות "מבין שני הכרובים".

"אם קבלה - נקבל. אם לדין - יש תשובה" שהכותב עצמו ציינה: חידושו אינו מתאים עם תרגום אונקלוס המבחין בין "אהל מועד" (המשכן) שתרגומו "מַשְׁכַּן זִמְנָא", לבין "אהל מועד" של משה - " מַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא ". הואיל וכל אירועי ה"אהל" שמנה הכותב מתורגמים "מַשְׁכַּן זִמְנָא " - ברור שלדעת ת"א גם אלה התרחשו במשכן ולא באהל משה.

רק פסוק אחד שאותו לא הזכיר הכותב, מוכרח להתבאר על אהל משה: "ויעש את הכיור נחֹשת ואת כנו נחֹשת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אשר צבאו פתח אֹהל מועד" ( שמ' לח:ח). מדוע? כמו שכתב רבינו בחיי:

 

וענין אֹהֶל מוֹעֵד שהביאו הנשים הנדבה ההיא, אל אֹהֶל מוֹעֵד שקראו משה כענין שכתוב 'וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל... וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד' כי המשכן לא נעשה עדין ".

 

וכבר קדמו רמב"ן (שרבנו בחיי מרבה לשאוב מדבריו):

 

ולא ידעתי איך יתפרש לפי זה 'אשר צבאו פתח אהל מועד'. ואולי יאמר שהביאו הנשים הנדבה ההיא אל אהל משה שקראו אהל מועד, והוא עצמו קבל מהן על פי הדבור, כי אהל המשכן לא נעשה עדיין .

 

אבל אם כך ראוי היה לתרגם בפסוק זה " מַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא ". מדוע אם כן תרגם אונקלוס גם כאן "אשר צבאו פתח אֹהֶל מוֹעֵד" - " בִּתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא "? שתי תשובות בדבר: לדעת אונקלוס את הכיור עשו בסיום מלאכת המשכן כשהמקום המיועד לכיור בחצר המשכן כבר היה ניכר, ואז נתאספו הנשים לפני מקום החצר "פתח אהל מועד". [1] ובדרך אחרת: אונקלוס פירש "פתח אהל מועד" כמוסב על הרישא: "ויעש את הכיור נחושת פתח אהל מועד, במראות הצובאות" והכתוב מדבר אחר הקמת המשכן. [2]

ואגב נעיר על תרגומי "אהל מועד": כפי שנכתב גם במאמר, מונח זה  מציין הן את המשכן והן את אוהלו של משה רבנו. הראשון נקרא "מועד" (משורש יע"ד)   כי שם נועד ה' עם משה ותרגומו "מַשְׁכַּן זִמְנָא", כתרגום " ונועדתי לך שם" (כה:כב) " וַאֲזָמֵין מֵימְרִי לָךְ". השני נקרא "מועד" כי שם נועד משה עם "מבקשי ה'", היינו עם מבקשי התורה. כדי למנוע טעות ולהבחנה בין השניים, תרגם אונקלוס באהל משה "מַשְׁכַּן בֵּית אוּלְפָנָא" שלא כמשמעו. וכן ברש"י: "בית ועד למבקשי תורה". הבחנה זו קיימת רק בת"א אבל ת"נ (תרגום ניאופיטי) תרגם גם באוהלו של משה "מַשְׁכַּן זִמְנָא".

      אלא שעצם תרגום "מַשְׁכַּן זִמְנָא" מחייב בירור: מתברר ש כל מוֹעֵד מתורגם זְמַן/ זִמְנָא כגון "למועד אשוב אליך" (בר' יח:יד) "לִזְמַן אֵיתוּב לְוָתָךְ", זולת 'מועד' במשמעות של חג ה' המתורגם "מועד" גם בת"א, דוגמת "אלה הם מוֹעֲדָי" (ויק' כג:ב) - "אִלֵּין אִינּוּן מוֹעֲדָי". והטעם: במונחי הלכה אונקלוס מתרגם במטבעות לשון חז"ל, ואצלם "מועד" הוא חג ה' (כגון: "לא בדק בי"ד יבדוק לאחר המועד" [משנה פסחים א, ג]; "אע"פ שאינם לצורך המועד" [שם, ד, ז] וכן "חול המועד"). לכאורה גם "אהל מועד" הוא מונח הלכי המופיע במשנה, כגון: "כל שאינו ראוי לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו" (זבחים יד, א), ואם כן מדוע תרגם "מַשְׁכַּן זִמְנָא " ולא "אהל מועד"? לדעת "נפש הגר" התרגום הוא לכבוד ישראל: כביכול הקב"ה מזמן עצמו ללַמד תורה למשה, כמאמר הגמרא (נדרים ח, ע"א):

 

האומר לחבירו נשכים ונשנה פרק זה, עליו להשכים שנאמר: 'וַיֹּאמֶר אֵלַי קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ. וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד ה' עֹמֵד' (יחז' ג:כב-כג).

 

וכן נרמז גם ברש"י: "ונועדתי, כשאקבע מועד לך לדבר עמך" - הקב"ה הוא המזמן והוא המצפה למשה שיבוא! [3]

 



[1]       כך באורי אונקלוס לר' שמשון ברוך שעפטעל (מינכן תרמ"ח) המסתייע מתרגום "דְּאָתְיָן לְצַלָּאָה" "לשון בינוני כלומר אשר באות עכשו".

[2]        כדברי פנים יפות (לר' פנחס הורביץ בעל ה"הפלאה") ביישוב דברי רמב"ן.

[3]        ר' מרדכי לווענשטיין, נפש הגר : באור רחב על תרגום אונקלוס, א--ב, בילגורייה תר"ע .