אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 804

פסח, תשס"ט

תגובה למאמר "קול דודי הנה בא"

(פרשת בא תשס"ט מס' 794)

ד"ר שמעון אליעזר (שוברט) הלוי ספירו

המרכז ללימודי יסוד ביהדות

ד''ר קדרי טוענת במאמרה שמִן הפסיקתא דרב כהנא על שיר השירים ב:ח "נשמעת אמירה מרסנת" הרוצה למנוע "אקטיביזים משיחי" והקוראת להמתין לגאולה שתבוא מאליה.

      לי נראה ממש להיפך. זה אחד ממדרשי חז"ל המאפשר לנו לראות במאורעות של ימינו אתחלתא דגאולה. דרך החשיבה כך היא: כמו שעם ישראל במצרים קיבל את בשורת הגאולה למרות החכמה הקונבנציונלית האומרת שצריך להתחשב במצב הרוחני של העם, ועם ישראל באותה שעה לא היה ראוי לכך, כך בימינו יש לראות בייסוד מדינת ישראל ובמלחמת ששת הימים סימני גאולה, למרות הטענות שמייסדי המדינה לא היו שומרי מצוות, והדברים אינם מתנהלים כהלכה.

      ד"ר קדרי הגיעה לפירושה כנראה מתוך הדגשה יתרה על הדמויות המופיעות בדיאלוג במדרש: "הקב"ה וישראל". הנחתה הייתה אולי שהכתוב במדרש מוגבל לקב"ה, ולכן היא הסיקה ש"ההחלטה שהגיעה הרגע המתאים היא אך ורק בידיו של הקב"ה". הנחה זו נכונה באופן תיאורטי, אבל הקב"ה לא מתקשר אתנו באופן ישיר; לא במצרים דאז ולא היום. התקשורת בין הקב"ה ובינינו נעשית על ידי שליח אנושי או על ידי מאורעות מסוימים שנראים כ"קול דודי דופק." אפילו נביא כמשה היה צריך לשכנע את העם בנכונות שליחותו על ידי אותות ומופתים.

      ד"ר קדרי מדברת על "גאולה שתבוא מאליה", האם היה דבר כזה מעולם? איך דבר כזה נראה?

      המסר של המדרש ברור. העובדה שהתפתחות מסוימת אינה עונה על כל הדרישות של החוכמה הקונבנציונלית באשר לגאולה, אינה פוסלת אותה מלהיות אכן דרך לגאולה. בסופו של דבר, הכול תלוי בתוצאות, וכמו שאמר הרמב"ם: "אם עשה והצליח הרי זה משיח בוודאי".