אוניברסיטת בר-אילן

הפקולטה למדעי היהדות

לשכת רב הקמפוס


ד ף   ש ב ו ע י

מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות

מספר 745

פרשת ויקהל, תשס"ח

"זהב" ו"זהב טהור" בכלי המשכן *

אורי כהן

תל אביב

בציווי לעשיית כלי המשכן בפרשת "תרומה" (פרקים כה-כו, כח, ל) מצאנו שעל כמה מהפריטים נאמר שיש לעשותם "זהב", ועל אחרים – "זהב טהור". ואולם בתיאור ביצוע הציווי בפרשת "ויקהל", כפי שיובא להלן, נראה כאילו התעלם הכתוב מההבחנה שבין "זהב" ל"זהב טהור". האם ראתה התורה חשיבות בהבחנה זו? בשאלה זו נדון להלן. כלי המשכן בהם כתוב "זהב טהור":

ארון "וצִפִּיתָ אֹתו זהב טהור" (כה:יא).

כפורת – "ועשית כַפֹּרֶת זהב טהור" (כה:יז).

שולחן – " וצִפִּיתָ אֹתו זהב טהור" (כה:כד).

קערותיו, כפותיו, קַשְׂוֹתָיו, ומְנַקִּיּוֹתָיו "זהב טהור תעשה אֹתם" (כה:כט).

מנורה "ועשית מֹנרַת זהב טהור" (כה:לא).

גביעים, כפתורים ופרחים – " כֻּלָהּ מִקשָׁה אחת זהב טהור" (כה:לו).

מלקחיה ומחתֹּתיה "ומַלְקָחֶיהָ ומַחְתֹּתֶיהָ זהב טהור" (כה:לח).

שרשראות (בבגדי הכהן) – "ושתי שַׁרְשְׁרֹת זהב טהור" (כח:יד).

ציץ "ועשית ציץ זהב טהור" (כח:לו).

מזבח "וצפית אֹתו זהב טהור" (ל:ג).

אבל ברוב כלי המשכן האחרים אין נזכר בציווי אלא "זהב". כך הוא בעשרות מקומות, וכאן נמנה כמה מהם:

זֵרים: לארון – "ועשית עליו זר זהב סביב" (כה:יא); לשולחן – "ועשית לו זר זהב סביב" (כה:כד).

בדים: לארון – "וצִפִּיתָ אֹתם זהב" (כה:יג); לשולחן – "וצִפִּיתָ אֹתם זהב" (כה:כח).

טבעות: לארון – "ויצקת לו ארבע טַבְּעֹת זהב" (כה:יב); לשולחן – "ועשית לו ארבע טַבְּעֹת זהב" (כה:כו).

קרשים – "ואת הקרשים תצפה זהב" (כו:כט), וקרסים – "ועשית חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זהב" (כו:ו). [1]

כאמור, השאלה היא אם יש חשיבות לחילופי הלשון בציון סוג המתכת הנדרשת לכלי המשכן – "זהב" ו"זהב טהור", והאם ייתכן שבלשון "זהב" התכוונה התורה לסגסוגת? [2]

לכאורה, מן הכתוב עולה ההבחנה הזאת: כאשר יש צורך בכמות זהב גדולה למדיי או ביציקתו, כלומר היתוך [3] הזהב, מצוין בתורה "זהב טהור", ואילו היכן שאפשר לעבד את הזהב בשיטות אחרות, כגון ריקוע, משיכה, ערגול או חישול, מציינת התורה "זהב" בלבד. להלן נבחן את הדברים:

א. רוב הפרשנים אינם עוסקים בהבחנה בין "זהב" ל"זהב טהור" (ביניהם רש"י, אבן עזרא, רמב"ם, אברבנאל ורשב"ם), למרות דיוקיהם בלשון הכתוב ועיסוקם בפרטים שונים בכלי המשכן. ייתכן אפוא שלדעתם, אין הבדל בין שני הכתובים, והכול נעשה מזהב טהור.

ב. בעל "משך חכמה", ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, דייק בלשון הכתוב והבחין בין המתכות. לדעתו, כאשר נאמר בכתוב "זהב טהור", הדבר דורש היתוך הזהב, ואילו כאשר כתוב "זהב", הכוונה היא לשיטות עיבוד אחרות, וזו לשונו (שמ' כה:י): "והוא, כי הטהרה היא ההכנסה לכור לצורפן... שצריך עיבוד לשמה... אבל הזר זהב והבדים... לא היה צריך להתיכן". וכך נעשה גם בציפוי הקרשים והעמודים ועוד. יוצא אפוא שלשיטת בעל "משך חכמה" השינוי בין "זהב" ל"זהב טהור" תלוי לא בטיב המתכת אלא בשיטת העיבוד.

ג. ידוע שכסף ונחושת טהורים הם מתכות רכות, שבדרך כלל ממסגים אותן. כסף טהור הוא בסימן 999 , ואילו כסף סטרלינג בסימן 925 , והוא מסג עם % 7.5 נחושת כדי להקשותו ולחזקו. כמו כן הנחושת הטהורה רכה היא, ובדרך כלל ממסגים אותה כדי להקשותה. לדוגמה: נחושת + בדיל = ארד (ברונזה); נחושת + אבץ = פּליז. מדוע, אם כן, על ה"נחושת" וה"כסף" שהיו בכלי משכן רבים לא נשמע קולם של הטוענים למסג כמו ב"זהב"?

ד. עם זה חשוב לציין שבכמה מהפריטים שבהם כתוב "זהב" בלבד, דעת הפרשנים היא שנצטוו לעשותם מ"זהב טהור" (ולא מצאתי שחולקים עליהם). לדוגמה, בכרובים נאמר: "ועשית שנים כְּרֻבִים זהב, מִקְשָׁה תעשה אֹתם" (כה:יח). [4] רש"י פירש: "שלא תעשם (את הכרובים) בפני עצמם ותחברם בראש הכפורת... אלא הטיל זהב הרבה בתחילת עשיית הכפורת". כלומר הכרובים נעשו מאותה יציקה של הכפורת, והרי בכפורת כתוב במפורש "ועשית כפֹּרת זהב טהור" (יז). יוצא אפוא שלדעת רש"י, הכרובים, שבהם נאמר "זהב", נעשו מזהב טהור, וכן מפרש רשב"ם. גם בפסוק הסמוך (יט) – "ועשֵה כרוב אחד מִקָּצָה מזה, וכרוב אחד מִקָּצָה מזה, מן הכפֹּרת תעשו את הכְּרֻבים על שני קצותיו", מפרשים רש"י וראב"ע שהכוונה ליציקה אחת של הכפורת והכרובים.

בדרך דומה מביעים הפרשנים את דעתם בעניין הטבעות בארון. על הפסוק "ויצקת לו ארבע טַבְּעֹת זהב" (כה:יב) מפרש רשב"ם: "בולטין מגוף הארון ולא מחוברות". לאמור, בולטים מהציפוי החיצוני. והרי הארון היה מצופה זהב טהור, ומכאן שגם טבעותיו היו מזהב טהור.

השאלה היא, אם כן, האם הכרובים והטבעות היו עשויים מזהב טהור, כדעת המפרשים הללו, או מזהב, כלשון הכתוב?

ה. בציפוי הארון כתוב: "וצפית אתו זהב טהור" (כה:יא). רש"י מסתמך על ציטוט דברי רחבה בשם רבו, רב יהודה (יומא עב ע"ב), שאותם קיצר וכתב: "ג' ארונות עשה בצלאל: שנים זהב, ואחד של עץ". גרסת הגמרא שלנו (דפוס וילנה): " שלש ארונות עשה בצלאל, אמצעי של עץ תשעה, פנימי של זהב שמונה, חיצון עשרה ומשהו".

אם כן, לא רק רש"י אלא אף האמורא רב יהודה מתעלם מן הלשון "זהב טהור" שבכתוב, ומתאר אותו כאילו כתוב בו "זהב". האם אפשר להסיק מדברי האמורא רב יהודה, שבעקבות דבריו הלך רש"י, שהם סבורים כי "זהב" ו"זהב טהור" שבכתוב חד הם, או שמא לא טרחו לדייק בהבחנה זו? אשר לרש"י, התשובה מובאת בפירושיו שהובאו לעיל, ומהם ברור שלדעתו "זהב" של הכתוב "זהב טהור" הוא.

ו. מקור חשוב בדיוננו הוא השוני בין לשון הציווי ובין תיאור עשיית הפעמונים למעילו של הכוהן הגדול. בציווי כתוב: "ועשית על שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תכלת וארגמן ותולעת שני על שׁוּלָיו סביב וּפַעֲמֹנֵי זהב בתוכם סביב" (כח:לג). אבל בעשייתם כתוב: "ויעשו פעמֹנֵי זהב טהור, ויתנו את הפעמֹנִים בתוך הרִמֹּנִים על שולי המעיל סביב בתוך הרִמֹּנִים" (לט:כה). האם נעשו הפעמונים מזהב או מזהב טהור? ברור שכאן אי אפשר להבחין בין היתוך ובין פעולת עיבוד, כפי שטען בעל "משך חכמה", כיוון שהדברים נאמרו באותו פריט – בפעמונים עצמם. שינוי דומה נמצא במעשה המנורה. בלשון הציווי כתוב: "ועשית מְנֹרַת זהב טהור, מִקְשה תֵּיעשה המנורה" (כה:לא), ואילו בבמדבר (ח:ד) לא נאמר בה אלא: "וזה מעשה המְּנֹרָה מִקשה זהב" בלבד.

לסיכום, דומה שאין להוציא מכלל אפשרות את ההנחה שבכל המקומות שבהם כתבה התורה "זהב" בכלי המשכן - כוונתה ל"זהב טהור", ולפיכך אין לתת משמעות (על כל פנים לא מצאנו) לשימושו של הכתוב פעם בלשון "זהב" ופעם בלשון "זהב טהור".

 



*             המאמר מבוסס על ספרי שיצא השבוע לאור: קמ"ח ( ק דושתם, מ שקלם, ח וזקם) כלי המשכן: בחינה מחדש של כלי המשכן ומשקלם לאור כללי המדע, תל-אביב תשס"ח.

[1]   וכן בפריטים אחרים: הבריחים (כו:כט), העמודים (לב), הוָוים (לז), וכך בבגדי הכהן, כגון האפוד, החושן, המשבצות (פרק כח), שבהם נאמר "זהב" בלבד.

[2]    "סגסוגת" פירושה ערבוב של שתי מתכות לפחות לקבלת חומר חדש בעל תכונות חדשות.

[3]   ראו אונקלוס (כה:יב) על הכתוב "ויצקת" וכן ביתר המקומות התרגום הוא: "ותתיך". רש"י מאמץ פירוש זה וכותב "כתרגומו".

[4]    הדוגמאות של רש"י ורשב"ם מובאות ממקורות שונים, ולכן מופיע ות פעמיים.